קראתי את הספר "עד שינוסו הצללים" ועכשיו סיימתי את "שלהי קיץ" והייתי חייבת להגיד לך שאת פשוט אמנית!! אני ממש קשה בספרים, אני חייבת שתהיה שפה גבוהה, כתיבה איכותית, והספרים שלך פשוט ערבלו לי את הנשמה! לא הצלחתי להפסיק לקרוא! עשית עבודה מדהימה, כשלקחת תקופות שהן כ"כ משמעותיות ומרתקות, וכ"כ רחוקות מאיתנו - ופשוט נתת להן חיות מטורפת! ממש גרמת לי לבכות על חורבן הבית, כמו שאף פעם לא הבנתי או הרגשתי לעומק... הרגשתי כאילו החזרת אותי לתקופות האדירות האלה וגרמת לי לחיות אותן ממש דרך הספר...! טוב, חפרתי לך מספיק... בקיצור - ממש תודה, והמון הערכה! ובתקוה שתכתבי עוד ספרים בסגנון הזה ועל התקופות האלה

---

אביטל טרקיאליטוב:

בשפה עשירה מאין כמוה כותבת הדסה קלוש על תקופת ימי בית שני. עבודת האלילים שורצת בממלכות יהודה וישראל, וקלוש מיטיבה לתאר אותה באופן שכל קורא נחרד מעוצמתה. יצר העבודה הזרה בטל בימינו, אך בספרה הוא חי, בועט וסוחף אנשים שנוהרים אחריו מלאי תשוקה.
ארמון המלוכה שבממלכת ישראל מתגלה, רווי תככים וגדוש בוגדים. בני מלכים מחפשים מקלט ומלכה אחת מוצאת עצמה מקבצת נדבות ברחובה של עיר, כשאין איש יודע את מקומה האמיתי.
קלוש רוקמת דמויות מגוונות ורוויות קונפליקטים, שצומחות בתקופה מבולבלת ואפופת הסתר. אדניה, נצר לשושלת בת יהוא, נאלץ לברוח מארמון המלוכה באישון לילה לאחר רצח אחיו. בחלוף הזמן הוא נושא את שולמית, בת שבט יהודה.
כאבה הרב ותקוותיה הגנוזות של שולמית, שבמשך עשורים אינה מצליחה להרות ומכניסה את צרתה לביתה, שזורים לאורך הספר. תפילותיה העמוקות לקב"ה, בו לבד היא מאמינה, ממשיכות להילחש בעוד צרתה, עובדת האלילים, נושאת ברחמה את כל משאלות לבה של שולמית.
בתווך שבין שתי הנשים הללו עומד איש צעיר, ספק נער ספק אדם בוגר. הוא נולד כבנה של האישה השנייה, אך נדמה כי לבו נטוע עמוק ברחמה של הראשונה. הוא לומד לכפור בעבודה הזרה ובנביאי השקר, להכיר אלוקים חסר דמות ולהתמסר אליו ואל שליחותו.

---

הדר עזרן:

ב'שלהי קיץ' נדמה שהדסה קלוש העמידה רף גבוה יותר מספרה הקודם, 'עד שינוסו הצללים', ועד העמוד האחרון לא הרפתה מכתיבה גבוהה ומעלילה מורכבת ומפתיעה.

הספר מצליח לגעת בתקופה היסטורית שכוּחה בצורה מעניינת ומאתגרת. קוראים רבים יכולים למצוא בו את סגנונם, מכיוון שהוא משלב ידע היסטורי יחד עם מורכבות פסיכולוגית ותיאורי נוף מרהיבים.

---

קראתי את ספרך "עד שינוסו הצללים" בריתוק מיוחד. היטבת לתאר את התקופה על כל קשייה ואתגריה.תמיד סיקרן אותי לדעת מה היה שם בבית שני, מה היא שנאת חינם, כיצד התפתחה וכיצד לא נעצרה והנה הצלחת לשרטט קווי אופי של התקופה ושל הנפשות שפעלו בה.
כמו כן התיאור של הדמויות על עולמן הפנימי, על ההתמודדות הרוחנית שלהם ראויה לשבח. יישר כח. כל כך חסרה בימינו ספרות טהורה.

---

סוניה קטלן:

התאור על תהפוכותיו של אדוניה מעניינים מאוד, לעיתים עוצרי נשימה כמו תיאור המלחמה להשמדת הפסלים. כן מובא הסיפור על המצור האשורי על הממלכה.
הספר כתוב בשפה המותאמת כביכול לתקופה וזה עושה את הקריאה נעימה במיוחד. הדמויות נגלות לנו מבין דפי הספר כנוסעים בזמן, הטבע מתואר יפה ומזמין.
לאחר כל מה שכתבתי לעיל ברורים שני דברים:
האחד: הספר מקסים בכל האלמנטים שאנחנו מחפשים בספר טוב.
השני: אני ממליצה בחום על הקריאה.

---

סיימתי עכשיו לקרוא בנשימה אחת את שלהי קיץ של הדסה קלוש. קשה מאד למצוא מילים לתאר את הספר. מלאכת קודש. אי אפשר להפסיק לקרוא. הספר כל כך עשיר מרגש ומביא את התקופה בצורה מוחשית. בכיתי כמה פעמים לאורך הספר. עכשיו סיימתי לקרוא, אני יושבת על ספה עם דמעות. מומלץ מאד!!! מדגיש את החיסרון במקדש. מדגיש את העבודה הזרה. מזעזע לחשוב מה זה להיות בתחילת הגלות. אשרינו עם כל הקושי שזכינו לחיות בדור אחרון של גאולה. אשרינו שאנחנו זוכים לראות את נבואות הנחמה והגאולה רוקמות לאט לאט עור וגידים. רוצו לקרוא!!!

---

אופירה:

לפני כשבועיים השאלתי מהספרייה שני ספרים כהרגלי כשאחד מהם היה "עד שינוסו הצללים"...בחרתי להתחיל דווקא בקריאת הספר השני(לא חשוב שמו-לא מפרי עטך)מהר מאוד השתעממתי ממנו והחלטתי להתחיל לקרוא את "עד שינוסו הצללים"...אותו ערב היה ר"ח אב אך עדיין לא התרגשתי מהמקריות כי לא ידעתי מה תוכנו של הספר שבידי...ככל שהתקדמתי בקריאה ובמקביל התקדמו להם תשעת הימים הרגשתי כיצד גואה בי תחושת השייכות לתקופה וההתרגשות היתה עצומה!!!!זכיתי זכיתי זכיתי לחוות את החורבן ממש בשעתו האמיתית זו השנה הראשונה בחיי אחרי שנים רבות של צום וערבות הדדית בהן אני חשה בכל רמח אבריי ושסה גידיי את החורבן והעצבות ויחד עם זאת את הרצון לקום ולהיבנות מההריסות...
את מדהימה בכתיבתך ואני כמהה כבר לקרוא את שאר ספרייך...יהי רצון שתניב פירות רבים תחת עטך ונזכה כולנו ללמוד את מורשתינו בדרך מענינת ונפלאה זו!!! ושוב מבקשת אני להדגיש את העיתוי הניסי שהייתי עדה לו בקריאת ספרך זה נותר רק לשבח-מה רבו מעשיך ד' !!!!

---

מירי

סיימתי לקרוא את ספרך "עד שינוסו הצללים" ופשוט לא זוכרת שקראתי אי פעם ספר שהשאיר בי כזה רושם כמו הספר הזה. הצורה בה הצלחת לגרום לי ממש לחיות את התקופה, להבין עם מה התמודדו, ודווקא היום ביום ירושלים להבין עוד יותר את גודל הנס שאנחנו כאן בארץ בירושלים ה(כמעט) בנויה, להבין את עומק החורבן, את הכאב על אובדן הבית... פשוט יצאתי עם רושם אדיר מהספר הזה. אז תודה רבה. במקרה הוא צד את עיני בהזמנה של ספרים אחרים בדברי שיר ואני שמחה מאד שהזמנתי אותו. בהצלחה ומחכה לספרים הבאים!

---

אני חושבת איך במילותי הפשוטות אוכל לתאר את השעות שישיבתי מרותקת בימים האחרונים
מנסה לבצע גם את המטלות הרגלות בשוטף וחושבת כל היום על המורדים על הציפיה למקדש...
בשבועות האחרונים קראתי את שלהי קיץ וממש כעת סיימתי את האסופי מנרבתא
הצלחת בכשרון מופלא לרתק למאורעות התקופה ( שתי התקופות) ממש להשפיע על המחשבות להתחבר לשרשרת הדורות
האסופי מנרבתא גרם לי לגעגוע וציפיה לבניין בית המקדש דוסתאי הזקן קרא אלי לכסוף לבניין הבית במהרה בימינו
גם יודפת גרמה לי לשאול את עצמי האם אני בין הבונים והפועלים או מן המבקשים שקט לעצמם..

---